כבר בגיל מאוד צעיר ידעתי שאין לי מושג מה ארצה להיות כשאגדל.

לא לדעת מה אני רוצה להיות הפך אצלי לדרך חיים.

כששאלו אותי בגן מה תרצה להיות כשתגדל?  אני עניתי: "לא יודע בכלל!". אין דבר כזה אתה בטח רוצה להיות כבאי או שוטר ואני עניתי:  אממ לא! אולי משהו אחר. במבט מבוהל תוך כדי שהם מתרחקים, היו מצקצקים וממלמלים "אתה עוד קטן בסוף תדע".

​

בתוך תוכי ידעתי שלעולם לא אדע ודי הצלחתי לדבוק במטרה, סיימתי תיכון ושלוש שנים צבא, כולם הכירו אותי בתור "זה שלא יידע".

הכל היה ורוד, עד שירון שהוא לא חבר הוא אח אמר לי את המילים שאני לא אשכח.

​

"לא נשבר לך הזין ממצב של ביניים? מה עם להגשים כמה חלומות"?

אני: איזה חלומות? ירון אני אין לי מושג מה אני רוצה להיות.

ירון: קופירייטר לך תהיה קופירייטר

אני: .......

ירון: אתה הבן אדם היחד שאני מכיר שמעביר ביקורת על פרסומות.

אני: שטויות זה רק על הממש טובות או הממש גרועות או הממש  ממש בינוניות

ירון: אתה כותב...

אני: כן אבל רק בפעמים שאני על המחשב

ירון: עשית תואר בתקשורת ומנהל עסקים!

אני: לא באמת ציפיתי שזה ייתן לי משהו בחיים

ירון: אתה מצחיק

אני: זה נכון. תשמע בדיחה שני גמלים...

ירון: לא עכשיו אנחנו מתרכזים!

ירון: נרשמת ללמודי קופי אצל תירצה גרנות (ת.נ.צ.ב.ה), ישבת, עשית תיק עבודות ועדיין אתה אומר לי שאתה לא יודע מה אתה רוצה להיות?

אני: תמיד חלמתי לעבוד על מטוס ריסוס

ירון: יא בן זו#*&*&#@!**^$#^&